המהפכה המוטורית הבאה - לאו דווקא חשמלית - חלק א' - 16 יולי 2023

מה נותר להמציא? אתם שואלים. ישנה אמירה  "מאז תומס אדיסון כבר לא ממציאים רק מפתחים".

תומס אדיסון שנפטר בשנת 1931 היה ממציא  פורה ורב תחומי, למעלה מ-1,000 פטנטים רשומים על שמו.  בין המצאותיו נורת הליבון, מכשיר להקלטת קול, הפונוגרף, מצלמת הקולנוע, ואפילו הקים את החברה  הראשונה לאספקת חשמל, אחרת איך יקנו את הנורות לתאורת רחוב שהוא מייצר ? לא רק ממציא אלא גם איש עסקים בעל חזון. במהלך השנים המוצרים שהמציא שינו צורה, הנורות כיום הן מסוג לד LED (light-emitting diode), מקליט הקול הוא דיגיטלי וכך גם מסרטת הוידאו, שיפרנו מאד את האיכות הוזלנו את המחיר אך עדיין הנורות משמשות להאיר את הבתים והרחובות ומערכות ההקלטה והשמע לשחזר את הצלילים של המופעים המוזיקליים.

מה להיסטוריה הזו ולעולם הרכב? 

מתברר שגם כאן אנחנו רק משפרים, הנסיונות הראשונים ברכבים חשמליים החלו כבר בסביבות שנת 1830, רכב הנוסעים החשמלי הראשון יוצר בגרמניה על ידי Andreas Flocken בשנת 1888. היצרן האמריקאי הראשון של רכב חשמלי היה  William Morrison, בשנת 1891 כבר ייצר ומכר רכב ל-6 נוסעים, העיצוב דמה לכרכרה גבוהה בלי היצול שמחובר לסוסים. הרכב הגיע למהירות של 22 וחצי קמ"ש, ולפני שתגחכו דעו לכם שעד שנת 1900 רכבים חשמליים היו מהירים יותר מרכבי בנזין, וגם נחשבו לאמינים יותר, בשנת 1900 38% מהרכבים שנמכרו בארצות הברית היו חשמליים, היו יצרנים רבים, חלקם קטנים מאד וחלקם יצרו במקביל גם רכבי בנזין. החיסרון הגדול, טווח נסיעה מצומצם 30-50 ק"מ. 

מחיר הרכבים החשמליים בתחילת המאה ה-20 החל ב-2,000 דולר.

בשנת 1908 החל מהפך, חברת פורד הציגה את הדגם   Ford Model T. המחיר לצרכן 850 דולר !! פחות מחצי המחיר של רכב חשמל, וניתן לתדלוק בקלות ונפרדנו מ"חרדת הטווח" של הרכבים החשמליים, חשבנו שזה מונח מודרני, אז לא.

איך כל כך בזול? שילוב של תכנון יעיל ושיטות ייצור מתקדמות, הירידה הגדולה בעלויות היצור החלה בשנת 1913 כאשר החלו ליישם את שיטת "הסרט הנע" בה העובדים נמצאים בעמדה קבועה ליד מסילה עליה מתקדמים באופן רציף הרכבים וכל עובד מרכיב פריט אחד לפני שהרכב ממשיך לעמדה הבאה. תוך 15 שנה ככל שלמדו לתפעל את השיטה ולתכנן מכוניות שיתאימו לשיטת היצור הצליחו להגביר את היקף היצור ל-10,000 מכוניות ליום. עלות היצור ירדה באופן חד ומחיר רכב חדש הוזל. בשנת 1925 רכב מדגם Ford Model T חדש עלה 260 דולר, 70% פחות מאשר בשנת 1908. כמובן שזה הדגם הבסיסי, על תוספות משלמים, לא המצאנו שום דבר.

את היכולות האלה של חברת פורד גייסה ממשלת ארצות הברית, בשנת 1941 לאחר הצטרפות ארצות הברית לכוחות הלוחמים במלחמת העולם השניה, הוטל על החברה להקים מפעל לבניית מפציצים כבדים מדגם B-24 Liberator . מהנדסי החברה תכננו את המפעל, בנו אותו ושינו את שיטות הייצור. עד סוף המלחמה בשנת 1945 יוצרו 8,685 מפציצים שיצאו מפס היצור בקצב שיא של 63 דקות למטוס. כדי לאפשר הוצאת המטוסים מהמפעל בקצב שיא היו במפעל גם חדרי מנוחה עם 1,300 מיטות לצוותי האוויר כך שברגע שהמטוס מוכן הוא מיד ממריא עם צוות רענן. המפעל הוקם ב-Willow Run ונחשב למפעל הצבאי הגדול בעולם, השתרע על שטח של  280,000 מ"ר והעסיק 42,500 עובדים.

אם חשבתם שהנרי פורד המציא את שיטת הסרט הנע אז לא בדיוק, הוא שיפר את העיקרון שראה בבתי מטבחיים כאשר לאחר השחיטה בעלי החיים נקשרים לשרשרת שמובילה אותם ברחבי אולם הייצור ובכל תחנה נמצא עובד המבצע פעולה ספציפית אחת.  

זו שיטה יעילה המורידה עלויות אך לא מקלה על העובדים, ממליץ לכם בחום לראות את סרטו של צ׳רלי צ׳פלין משנת 1936 "זמנים מודרנים" Modern Times המתאר את חוויותיו של עובד בפס ייצור של סרט נע.

התרומה הגדולה של הנרי פורד לא בכך שהביא מוצרים חדשים לעולם אלא בשינוי שיטות הייצור והוזלת מחירי המכוניות כך שמכוניות שהפכו מוצר לצריכה המונית ולא רק לעשירים. ללא מכוניות זולות התושבים היו נשארים לגור בצפיפות בערים גדולות לא היו קמים הפרברים מסביב, וכל השאר היסטוריה.

לפעמים נדרש רק אדם אחד עם חזון בכדי לשנות את העולם.

מייצרים מכוניות כבר מעל מאה ועשרים שנה אז איפה המהפכה  שהבטחתי לכם?

כאן נכנס לתמונה איש חלומות חדש, אילן מאסק, Elon Musk, רגע, תאמרו, הוא בכלל מייצר מכוניות חשמליות והכותרת הבטיחה מהפכה לא חשמלית.

אתם צודקים, וגם אני.

נראה זאת בחלק ב' של הכתבה.

סעו בזהירות

צימוקים: יש אנקדוטות שלא מצדיקות כתבה שלמה אז מדי פעם אוסיף "צימוק" בסוף הטור.

הצימוק השבועי:  חברת טסלה החליטה, עקב הביקוש המצומצם, להפסיק לייצר את דגמי X ו- S  עם הגה בצד ימין. S הינו הדגם היקר ביותר של החברה. לקוחות באנגליה שחשקה נפשם בטסלה S מקבלים רכב עם הגה בצד שמאל וגם,  מתנה, מוט עם תופסן בקצה מהסוג המשמש אנשים המתקשים להתכופף, כל זאת כדי שיוכלו לשלוף את פתקית החניון אשר נמצאת באנגליה בצד ימין של הרכב. אז אם תרצו להרגיש כמו שמרגישים העשירים באנגליה תוכלו, תמורת 25 ש"ח, לקנות ביד שרה את "יד עזר – ידית ארוכה לתפיסת חפצים".

אני מרשה לעצמי לנצל את המקום הזה ולענות על שאלתו של אחד הקוראים לגבי הרקע שלי.

אחת ההגדרות שאני יכול לחיות איתה בשלום הינה "פריק (חנון) של טכנולוגיה" ובייחוד טכנולוגיה מוטורית, למעלה מחמישים שנה אני עוקב אחרי מגזינים מקצועיים בתחום. כנער הנושאים שבלעתי בשקיקה במגזינים שנחתו בתיבת הדואר שלי היו הנתונים שמעניינים את מרבית הצעירים כגון: נפח מנוע, הספק מנוע , מהירות מקסימלית וזמן תאוצה ל-100 קמ"ש. בהמשך מצאתי עניין בטכנולוגיה מתחת למכסה המנוע כמו משאבות דלק חשמליות, מגדשי טורבו, סוגי הזרקת דלק והמאפיינים השונים , צריך לזכור גדלתי בעולם אנלוגי, היה קשר פיזי ישיר וחד ערכי בין הדוושות לקרבורטור מצד אחד ולבלמים מצד שני. זה העידן טרום מגברי בלם ומערכות הזרקה ממוחשבות. מי חלם על מחשבי רכב, גם בבית היה סרגל חישוב ואולי מחשבון קטן. 

בחיי המקצועיים עסקתי בשיווק ופיתוח עסקי, התחלתי לעקוב אחרי הסיפורים העסקיים בעולם הרכב.  דומה מאד לפוליטיקה, יריבויות מתוקשרות ודרמות בראש החדשות מצד אחד ושיתופי פעולה ושותפויות מאחורי הקלעים. כמו שקראתם באחד הטורים הקודמים שלי על המפעל בצ'כיה שייצר מכונית זהה (למעט המעטה החיצוני) לשלושה יצרנים שונים.

לטפל לבד במכונית שלי הפסקתי לפני שנים רבות ולצערי בשנים האחרונות גם הפסקתי לנהוג עקב ירידה חדה בראייה. 

התשוקה המוטורית עדיין בוערת בי ואני מקווה שאתם מוצאים עניין באקטואלייה והנוסטלגייה שאני כותב עבורכם.